יום רביעי, 27 ביוני 2012

גם אחרי הגירושין, אבא הוא לא כספומט


גבר שנקלע להליכי גירושין, לא רק חובות יש לו, אלא גם זכויות. האב איננו בבחינת כספומט. כשם שהאב חייב לפרנס את ילדיו, ולשלם להם תשלומי מזונות כל עוד שהם קטינים, כך הוא זכאי לקיים איתם קשר של הסדרי ראיה וביקורים.

כידוע, דיני המזונות החלים על יהודים בישראל לקוחים מן ההלכה הדתית. בהלכה קיים מונח של "בן סרבן", או "בן מרדן", והכוונה לצאצא אשר אינו מכבד את אביו. על פי הדין, ילד או ילדה המסרבים להיפגש עם אביהם, אינם ראויים לקבל מזונות ממנו, וניתן להפחית או אף לבטל כליל את דמי המזונות אשר האב חייב לשלם לאותם ילד או ילדה. לצורך זה אין נפקא מינא אם המזונות נקבעו בפסק דין של בית המשפט, או בהסכמה, במסגרת הסכם גירושין. 

כה אמר בית המשפט העליון: "מעיקר הדין אין במשפט העברי חיוב מוחלט לזון ילדים מעל גיל שש. העובדה שאין מדובר בחיוב מוחלט, והעובדה שהוא תלוי גם בהתנהגות הילדים, משקפת תפיסות ערכיות בדבר מערכת היחסים בין הורים לילדיהם, לפיה ילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך, אך גם "אב איננו 'כספומט' " המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו. הכלל הוא כי קיימת אחריות למזונות קטינים ונקיטת צעדים להפחתת מזונות או לשלילתם בשל מרדנות וסרבנות קשר תבוא במשורה".

לא בכל מקרה יופחתו המזונות המגיעים לילדים מרדנים או יבוטלו. ראשית, כאשר מדובר בילדים רכים בשנים, אשר אינם מסוגלים לגבש דעה משל עצמם, אין להעניש אותם על ניתוק קשר עם האב. במקרה של פעוטות, האחריות לקיום הסדרי הראיה עם האב מוטלת על כתפיה של האם, בהנחה שהיא המשמורנית. עליה להכין את הקטינים ולמוסרם לאב לצורך הביקור. אסור לה להסית או להמריד אותם. הפיתרון הנכון לאב אשר גרושתו או פרודתו אינה דואגת לקיום הביקורים, או אף מחבלת בהם, הינו להגיש נגדה בקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, ולעתור להטיל עליה מאסר או קנס עד שתציית ותדאג לקיום הביקורים של האב עם ילדיהם המשותפים. יצוין כי מדובר בקנס בעל גוון מעין פלילי, המשולם לקופת המדינה, ולא לכיסו של האב התובע. 

במקרים קיצוניים, בהם אף סנקציה אינה פועלת את פעולתה, והאם עומדת במריה חרף כל האזהרות, וממשיכה להסית את הילדים נגד אביהם ולטרפד את הביקורים, אזי מומלץ לאב לעתור לקבלת המשמורת על הילדים לידיו, ולאו דווקא לפגוע במזונותיהם. כיום, לאחר קבלת מסקנות ועדת שניט, הכוללות המלצה לבטל את "חזקת הגיל הרך", ישנה נטייה חזקה של השופטים בבתי המשפט לענייני משפחה להורות על משמורת משותפת, ולאבות קל הרבה יותר מבעבר לקבל אפילו משמורת בלעדית על ילדיהם, לרבות לגבי ילדים רכים בשנים או לגבי בנות.  

שנית, גם כאשר מדובר בילדים אשר עמדו על דעתם, והמניעה והסירוב לקיום קשר עם אביהם נובעים מהם עצמם, ולא מן האם, עדיין בית המשפט יבחן אם האב אינו האשם באי-קיום הביקורים, לפני שיגרע ממזונות הילדים. 

פסיקה ענפה גורסת כי מעל גיל 15 שנים לא ישולמו מזונות כלל לילד או ילדה שאינם מכבדים את אביהם. כך למשל, בפסק דין לגבי ילד סרבן בן 14 וחצי שנים, המזונות הופחתו, ונקבע כי עם הגיעו לגיל 15 שנה, המזונות יבוטלו כליל, אם עדיין לא יחדש את הקשר עם אביו.  

ישנה גם פסיקה המצדדת בשלילה מוחלטת וגורפת של מזונות ילדים מרדנים צעירים יותר, אשר הגיעו רק לגיל מצוות, 12 שנים לבת ו-13 שנים לבן, ואפילו שלילת מזונות רטרואקטיבית (!), עבור הזמן שחלף בין בת או בר המצווה לבין הגשת התביעה. נדיר להיתקל בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בביטול מזונות שכבר שולמו, נאכלו ונצרכו, וניתן למצוא גם פסיקה סותרת, לפיה אין לבטל את המזונות למפרע, אלא רק מיום הגשת התביעה ולהבא.  

בתקדים שעסק בילדים סרבני קשר בני 15 שנה, למרות בגרותם היחסית, לא בוטלו מזונותיהם, ונקבע כי כך הוא בשל סכומם הנמוך ממילא. לעומת זאת, ביהמ"ש החליט להטיל על האם לשלם לאב פיצויי נזיקין בשל אי קיום הביקורים, אך רק בסכום של 15,000 ₪. ביהמ"ש העריך אמנם את הפיצויים המגיעים לאב בסכום של 20,000 ₪, אך כיון שהוכח שגם לאב היה אשם תורם בכך שהסדרי הראיה לא התבצעו כסדרם, וביהמ"ש פסק כי יש להפחית 5,000 ₪ מן הפיצוי, ולכן פסק לבסוף רק  15,000 ₪, ולא 20,000 ₪.

לאחרונה, ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בראשון-לציון, ע"י כבוד השופטת אסתר שטיין, אשר קבע כי האב יפקיד את מזונות בתו, שהינה בשנות העשרה לחייה, בתכנית חיסכון שתנוהל ע"י עורך-דינו, ולא יעבירם לידי האם, וזאת למעט במקרה שהיא ואימה תסכמנה להשתתף בטיפול משפחתי. זאת, לאחר שנים בהן סירבה הבת בעקשנות להיפגש עם האב, וזאת חרף כל ניסיונותיו לחדש את הקשר עימה. באותו עניין נוסתה קודם לכן הטלת קנסות על האם,  בשיעור שבין 500 ל-1,000 ₪  בגין כל ביקור אליו לא תביא את הילדה, אך לשכת ההוצאה לפועל לא הצליחה לבצע את ההחלטה. ביהמ"ש קבע כי בעתיד יישקל ביטול המזונות כליל. 

בתקדים אחר סירב ביהמ"ש לבטל מזונות ילדה בכתה ו', אשר סירבה לפגוש באביה, הן בשל גילה הצעיר יחסית, והן בשל כך שגם בטרם קביעת המזונות הללו, שנקבעו במסגרת הסכם הגירושין בין ההורים, הקטינה סירבה לפגוש באביה, ולפיכך לא חל כל שינוי נסיבות עובדתי מהותי בנושא זה מאז קביעת המזונות. 

לגבי אב שאינו רוצה לנקוט בצעד של תביעה להפחתת המזונות, יצוין כי קיימת אפשרות אחרת: לנסות לאכוף את ביצוע הסדרי הראיה דרך לשכת ההוצאה לפועל, אשר נעזרת בפקידות סעד לשם קיום המפגש מבחינה פיזית-טכנית. ככל שהילדים גדולים יותר, ומסרבים בתוקף להגיע למפגש עם האב, כך קשה יותר להיעזר במנגנון זה. 

עיקרון העל העובר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט הוא "עיקרון טובת הילד". בתי המשפט ערים לכך כי ישנם אבות אשר הקשר עימם - לא רק שלא יועיל לילדיהם במאומה, אלא שהוא אף עלול להזיק להם, ולסכן את שלומם הנפשי, את שלמות גופם או אפילו את חייהם. לכן קבעו בתי המשפט כי לא יבוטלו מזונות קטינים סרבני קשר מקום שהקשר עם האב בבירור איננו לטובתם. בית המשפט נוהג להסתמך על תסקירי סעד ועל חוות דעת של פסיכולוגים על מנת לברר אם הקשר עם האב הוא לטובת הקטינים, ומי הוא לאמתו של דבר האשם בניתוקו של הקשר. ביהמ"ש נוהג לבדוק היטב האם האב עשה מאמצים כנים לחדש את הקשר עם צאצאיו, או שהוא רק מנסה להשתמט מתשלום דמי המזונות. 

יתכן שלגבי שני אחים סרבני קשר יופחתו סכומי מזונות שונים לכל אחד מהם, כאשר הסכום שיופחת עבור כל אחד מהם תלוי מחד בגילו ומאידך בחומרת התנהגותו. כן יתכן כי מזונות אחד האחים יבוטלו לחלוטין, בעוד שמזונותיו של האחר רק יוקטנו. 

מעל לכל, מטרתו של ביהמ"ש היא לחדש את הקשר בין הילדים לבין האב, ולא להעניש את הילדים ולדון אותם לחרפת רעב. לעתים, תתבצע יותר מאשר הפחתה אחת של גובה המזונות, וכך באופן הדרגתי מנסה ביהמ"ש להשיג את המטרה של שיקום הקשר. ניתן להגיש יותר מתביעה אחת להפחתת מזונות, וזאת גם אם התביעה הראשונה התקבלה, קרי האב זכה בה.

אין תגובות:

פרסום תגובה